איליה פיאטצקי-שפירו (Ilya Piatetski-Shapiro)

איליה פיאטצקי-שפירו (Ilya Piatetski-Shapiro) זוכה פרס וולף במתמטיקה - 1990
איליה פיאטצקי-שפירו (Ilya Piatetski-Shapiro)

פרס וולף במתמטיקה תש'ן- 1990


ועדת הפרס של קרן וולף במתמטיקה לשנת תש'ן- 1990 החליטה פה אחד להעניקו בחלקים שווים לשני מדענים:

איליה פיאטצקי-שפירו (Ilya Piatetski-Shapiro)
1929-2009, בריה"מ, ישראל
אוניברסיטת תל-אביב
רמת-אביב, ישראל


על תרומותיו היסודיות בתחומים ההומוגניים המרוכבים, בתורת החבורות הבדידות, בתורת ההצגות ובתבניות האוטומורפיות.


אניו דה-ג´ורג´י (Ennio de Giorgi)
1928-1996 איטליה
בית ספר הגבוה
פיזה - איטליה

על רעיונותיו החדשניים והישגיו הבסיסיים בתורת המשוואות הדיפרנציאליות החלקיות ובחשבון הוואריאציות.


עבודתו של פרופסור אניו דה-ג´ורג´י היא בין ההישגים החשובים והיצירתיים ביותר בתורת המשוואות הדיפרנציאליות החלקיות ובחשבון הוואריאציות. כאשר החל במחקריו לא יכלו עדיין המתמטיקאים לטפל במשוואות מסובכות יותר מאשר משוואות אליפטיות לא-לינאריות מהסדר השני. בפריצת הדרך הגדולה הראשונה שלו בשנת 1957, הוכיח דה-ג´ןרג´י שהפתרונות של משוואות אליפטיות במידה אחידה מהסדר השני בעלי צורה דיברגנטית שהן בעלי מקדמים מדידים בלבד הם בהכרח רצופים במובן של הולדר Holder)). תרומתו הגדולה ביותר, כנראה, הייתה בשנת 1960: זו הייתה תורת רגולריות לעל-משטחים מינימליים. משטחים כאלה מתקבלים כמשטחים בעלי שטח פנים מינימלי הפורשים שפה נתונה. ההוכחה דרשה מדה-ג´ורד´י לפתח את גירסתו למה שנקרא היום תורת המידה הגאומטרית, וזאת יחד עם משפט מפתח על קומפאקטיות. אז יכול היה להסיק שעל-משטח מינימלי הוא אנליטי מחוץ לקבוצה חלקית סגורה בעלת קו-מד שניים לפחות. מאז יישבו דה-ג´ורג´י ואסכולתו רבות מהבעיות הבולטות בשטח זה.

במשך כארבעים שנה תורם פרופסור איליה פיאטצקי-שפירו תרומות נכבדות למתמטיקה באמצעות פתרון בעיות פתוחות בולטות ובאמצעות הכנסת רעיונות חדשים לתורת הפונקציות האוטומורפיות וקשריה עם תורת המספרים, הגאומטריה האלגברית וההצגות האינסוף-ממדיות של חבורות לי (Lie groups). לעבודתו היה תפקיד חשוב ולעתים מכריע, בהתפתחות העצומה של תורה זו בשלושים השנים האחרונות. בין הישגיו העיקריים: פתרון בעיית סלם (Salem) על אודות יחידות הפיתוח של פונקציה כטור טריגונומטרי; דוגמה לתחום הומוגני לא סימטרי בממד 4, שענתה על השאלה של קרטן (Cartan), והמיון המלא (בשיתוך עם א´ וינברג ועם ג´ גידינקין) של כל התחומים ההומגניים החסומים; פתרון בעיית טורל (Torell) עבור משטחי K-3 (בשיתוך עם י´ שפרביץ´); פתרון של מקרה פרטי של השערת סלברג (Selberg) על אודות איברים יוניפוטנטיים. פתרון זה סלל את הדרך להתפתחויות חשובות בתורת החבורות הבדידות ולתוצאות חשובות בתורת הפונקציות האוטומורפיות, כמו הרחבת התורה לקונטקסט הכללי של חבורות לי פשוטות למחצה (עם י´ גלפנד), התורה הכללית של חבורות ארתמטיות הפועלות על תחומים סימטריים חסומים, 'המשפט ההפוך' הראשון עבור GL(3), בניית פונקציות-L להצגות אוטומורפיות לכל החברות הקלאסיות (עם ס´ רליס) וההכוחה בדבר קיום סריגים לא ארתמטיים במרחבים היפרבוליים מממד גדול כרצוננו (עם מ´ גרומוב).