גרהרד ריכטר (Gerhard Richter)

גרהרד ריכטר (Gerhard Richter) זוכה פרס וולף בציור/פיסול - 1994
גרהרד ריכטר (Gerhard Richter)

פרס וולף באמנות (ציור) תשנ'ה- 1994/5


ועדת הפרס באמנות לשנת תשנ'ה- 1994/5 חליטה פה אחד להעניקו לאמן:

גרהרד ריכטר (Gerhard Richter)
קלן, גרמניה

על פעילותו האמנותית הענפה שהשפיעה על האמנות העכשווית בשלושת העשורים האחרונים.

על אף ההיסטוריה ויחד עימה, ריכטר ממציא-מחדש את הציור לעולם של ימינו, תוך חריגה מחוקי הציור המאפשרת ליופי חדש להתגלות. ציור, נע בין שלילה לקריאת-תיגר, תוך אילוץ האנליזה לחרוג אל מעבר מה שנחשב כניגוד של עיצוב פיגורטיווי מול עיצוב מופשט וכפארדוקס של ניטראליות מול ביטוי, וזאת כדי לדבוק באמת החזותית המחמירה של דיאלקטיקה בעלת קיום החלטי. הציור אצל ריכטר כופה את נוכחותו הבלתי ניתנת לדחייה. ה'אימפקט' שלו ו'אמיתיות' הדימויים שהאמן טוען להם, מבוססים על רמתו של העניין שהוא מטיל על כף המאזניים ועל הכוונה המפוכחת במיוחד.

כוחה של יצירה זו הופך למיושן את הוויכוח החוזר ונשנה על 'קץ הציור', על אי-יכולתו לייצג, תוך זימון ההיסטוריה וההיסטוריה של האמנות, הציור, השולט כאן בכיפה. כופה עצמו על הצופה בלא לבטל את ה'מרחק' הנכון הנובע משליטה של אמן בעל מודעות יתר
למקומו בעולם הציור ולמשמעות מחוותיו. לנושא שהוא מעצב ולמושא של ציורו.

יצירתו של גרהרד ריכטר מאופיינת בדו-ערכיות מתמדת - היא רומזנית וקולנית פתוחה וסגורה. מתפרצת ומאופקת; ובה מקרה והכרח. חומרה וחיפוש-אפקט. הצללה בגוונים אפורים ושפע כרומאטי עשיר, קור וריגוש - המופיעים לסירוגין בהמצאת פתרון מתחדשת שוב ושוב.

יש צורך בהעזה לדבר על יופי שהושג תוך דחיקת האדישות, על הציור כהצהרת אמונה. בעשותו כן, ריכטר מעלה ביצירתו את בעיית הייצוג והניתן-לייצוג, את שאלת ההיסטוריה והפוליטיקה - בהקשר המובהק של גרמניה שלאחר אושוויץ, של גרמניה שמעבר לחומת ברלין.

הרפלקסיה, על כל מובניה - השתקפות בראי וחשיבה ניתוחית - היא אחד מאפיוני המפתח של יצירה זו שבה המרחק עצמו הוא הערבות הבטוחה ביותר לביסוסה של לשון ריגושית באמנות ימינו.