רפאל ד' לוין (Raphael D. Levine)

רפאל ד' לוין (Raphael D. Levine) זוכה פרס וולף בכימיה - 1988
רפאל ד' לוין (Raphael D. Levine)

פרס וולף בכימיה לשנת תשמ'ח-1988


ועדת פרס וולף בכימיה לשנת תשמ'ח-1988 החליטה פה אחד להעניקו בחלקים שווים לשני מדענים:

רפאל ד´ לוין (Raphael D. Levine)
1938, מצרים
האוניברסיטה העברית בירושלים
ירושלים, ישראל


יהושע יורטנר (Joshua Jortner)
1933 פולין
אוניברסיטת תל-אביב
תל-אביב, ישראל


על מחקריהם העיוניים השנונים בפענוח של תהליכי הרכישה והאיבוד של אנרגיה במערכות מולקולריות ושל מנגנוני האבחון והברירה הדינמיים בתהליכים כימיים.

פרופסור יהושע יורטנר הנו אחד מרבי ההשפעה בקרב הכימאים הפיסקליים העיוניים בדורנו. עבודותיו חולשות על תחום רחב של שטחי מחקר, כגון התיאוריה של אלקטרונים מיוממים, התכונות של מצבים אלקטרוניים מעוררים במולקולות, תהליכים רב-פוטוניים קוהרנטיים, תהליכי העברת מטען בממיסים פולריים ובמערכות ביו-פיסיקליות, וכן הדינמיקה של מולקולות גדולות מקוררות-יתר ושל צברים מולקולריים. תרומתו לכל אחד מהשטחים הללו די בה להקנות לו הכרה בינלאומית רחבה.

אולם, ללא ספק, גולת הכותרת של הישגיו היא ההכרה במהות הפנים-מולקולרית של תהליכי ההנחתה הלא-קרינתית של אנרגיה הנרכשת על יד מולקולות גדולות ובינוניות. על בסיס מודל עיוני פשוט (שהוצע לראשונה בשנת 1968 בשיתוף עם מרדכי ביקסון) פותחו המושגים והרעיונות המתארים את השלבים של רכישת האנרגיה, הצמודים בין מצבי המולקולה השונים והמנגנונים המובילים לאבדנה של האנרגיה בין דרגות החופש הרבות של המולקולה.

רעיונותיו של יורטנר והטרמינולוגיה שיצר הפכו לאבני יסוד במחקר המדעי בתחומי הכימיה של הלייזרים, התהליכים הרב-פוטוניים, תהליכי ההרפיה בחומר מעובה והדינמיקה של מערכות ביו- פיסיקליות, והשאירו חותם בל-יימחה על ההתפתחות החדישה של הפיסיקה הכימית והכימיה העיונית.

פרופסור רפאל ד´ לוין הוא אחד החלוצים וכן מנהיג עולמי מוכר בתורה החדישה של התגובות הכימיות בהתנגשויות ובתהליכים חד-מולקולריים. הוא מילא תפקיד מרכזי ביישומיה, של מכניקת הקוואנטים לתיאור של תהליכי השינוי הפיסיקלי בעת התגובה הכימית מנקודת מבט מיקרוסקופית - בהכניסו לשימוש רעיונות ומונחים רבים ואלה היו לסטנדרטים בתחום זה, בין מחקריו החלוציים נמנים התיאוריה הקוואנטית של שיעורי תגובה אבסולוטים. הטיפול הקוואנטי הראשון בתהליכי פירוק פוטוני של מולקולות, פענוח תפקידם של רזוננסים בהתנגשויות ריאקטיביות, התיאוריה של תהליכי פירוק מושרים על ידי התנגשויות, וכן (לאחרונה) יסודות הדינמיקה הסטריאוכימית.

בהכירו בכך, שגישה מיקרוסקופית אינה מספקת להבנה מלאה של התהליכים הדינמיים במערכות רבות, בשל מורכבותן היתרה, ניסח לוין שיטה עיונית חדשה לאנליזה של תהליכי הברירה והאבחון הדינמיים בתגובות כימיות, הבנויה על מושגים שאולים מהתרמודינמיקה ומתורת האינפורמציה. 'תורת ההפתעות' שלו (שהוצעה לראשונה בשנת 1972 בשיתוף עם ריצ´רד ברנסטיין ואבינועם בן-שאול) הייתה עד מהרה מכשיר אנליטי בסיסי לניתוח תהליכי תגובה ופשטה לענפים שונים של המדעים, כגון פיסיקה גרעינית וביולוגיה מולקולרית. הישגיו של לוין, בהשתמשו במושגים השאולים ממכניקת הקוואנטים ומהתרמודינמיקה, הגיעו סופית לסינתזה שלמה בשיטה האלגברית שפיתח לאחרונה, זו המבוססת על עקרון מינימום האנטרופיה. שיטה זו, למרות גילה הצעיר, זכתה אף היא לתלמידים רבים בשטחים שונים.