פרופ' רוברט פ. קירשנר, Robert P. Kirshner

פרופ' רוברט פ. קירשנר, Robert P. Kirshner זוכה פרס וולף בפיזיקה - 2015
פרופ' רוברט פ. קירשנר, Robert P. Kirshner

פרס וולף בפיזיקה מוענק השנה לשני חוקרים אשר תרמו תרומות יסודיות להבנת מבנה היקום בסקלות הקטנות והגדולות ביותר: ג'יימס ביורקן מאוניברסיטת סטנפורד, ארה"ב, על ניבוי תופעת ה-scaling בפיזור אי-אלסטי עמוק, אשר הביא לזיהוי מרכיבים נקודתיים בתוך הפרוטון. רוברט קירשנר מאוניברסיטת הרווארד, ארה"ב - על פריצת הדרך אל חקר היקום בעזרת כוכבי סופרנובה, על בסיס התצפיות והתובנות שלו

רוברט קירשנר הקדיש את חייו המקצועיים למחקר בחוד החנית של הקוסמולוגיה וחקר כוכבי הסופרנובה. הוא יצר את הקבוצה, את התשתית המדעית ואת הכיווני המחקר אשר אפשרו לתלמידי המחקר ועמיתי בתר הדוקטורט שלו לגלות את ההאצה בקצב התפשטות היקום. תגלית זו היא אבן דרך יסודית בפיזיקה ובאסטרונומיה והיא  מציבה אתגר עילאי בפני התיאורטיקאים.

בשנת 1974, יחד עם ג'ון קוואן המציא קירשנר שיטה למדידת קצב התפשטות היקום המבוססת על תצפיות של כוכבי הסופרנובה. היה צורך להתגבר על מחסומים רבים וקשים, במיוחד  שינוי צבע הכוכבים לכיוון האדום כתוצאה מהשפעת האבק הבין-גלקטי, לפני שניתן היה להשתמש בכוכבי הסופרנובה למדידת מרחקים קוסמולוגיים בדיוק מספיק על-מנת להבחין בשינוי קצב התפשטות היקום. בשנות ה-80 מחקרו של פרופ' קירשנר לניטור התפוצצויות כוכבי הסופרנובה בעזרת אורכי גל שונים היה המחקר הנרחב ביותר בעולם מסוגו והביא לכך שהקהילה המדעית הכירה בכוכבי הסופרנובה מסוג Ia ככלי אופטימלי לחקר היקום במרחקים גדולים. היה זה צעד חיוני לקראת השלב הבא – הגילוי של התגברות קצב התפשטות היקום.

קירשנר עמד גם בראש תוכנית מחקר בה נעשה שימוש בטלסקופ החלל הבל למדידת הספקטרום של כוכבי הסופרנובה מסוג Ia  בתחום האולטרה-סגול. התוצאות איפשרו לבצע כיול מדויק של השפעת ההזזה לאדום על האור של כוכבי סופרנובה במרחקים שונים. כל קבוצות המחקר העוסקות בכוכבי הסופרנובה משתמשות כעת בנתונים חיוניים אלה.

קירשנר הנחה את הקמת צוות המחקר HIGH Z SUPERNOVA TEAM, אחת משתי קבוצות המחקר להן מיוחסת התגלית של האצת התפשטות היקום. הוא אסף סביבו קבוצה של תלמידי מחקר מהשורה הראשונה, כמו בריאן שמיט ואדם רייס,  והוביל אותם לקראת שיטות מחקר מעשיות ויעילות למעקב אחרי כוכבי סופרנובה מסוג Ia, באופן שיאפשר גילוי אמין של התוצאה שכולם ציפו לה אז, דהיינו האטת התפשטות היקום. חשובה במיוחד הייתה התעקשותו של קירשנר שהנתונים ייאספו ביותר מצבע אחד, על-מנת לאפשר הפרדה בין אפקטים של אבק ובין תנועה קוסמית בניתוח הנתונים על העוצמה וצבע האור.