Nicolaou C. Kyriacos, Prof

Nicolaou C. Kyriacos, Prof זוכה פרס וולף בכימיה - 2016
Nicolaou  C. Kyriacos, Prof

ועדת השיפוט של פרס וולף הכימיה לשנת תשע"ו 2016 החליטה פה אחד להעניק את הפרס בשני חלקים שווים לשני חוקרים:

פרופסור קיריקוס ניקולאו מאוניברסיטת רייס, ארה"ב,
על הבאת הכימיה האורגנו-סינטתית למחוזות שנראו בלתי מושגים בעבר, על הקישור שהוא יצר בין המבנה הכימי של המולקולה לבין תפקידיה הביולוגים ועל כך שהוא הרחיב את שליטתנו והבנתנו על המשותף לכימיה, ביולוגיה ורפואה.

פרופ' ניקולאו הזניק את מדע הסינטזה של חמרי טבע לעידן המודרני באופן ובתעוזה עוצרי נשימה. ללא שום ספק הוא המנהיג הבלתי מעורער של דורנו בסינטזה טוטלית. הוא הראה ופיתח, כמו שאף אחד אחר לא יכול היה, קונספציות ואסטרטגיות חדשות ובכך שבר את "תקרת הזכוכית" של אומנות הסינטזה. פרופ' ניקולאו הציג וסינטז שוב ושוב מולקולות רבות מסובכות ביותר כאשר הכנת מולקולה אחת מאלו מספיקה בדרך כלל לקריירה שלמה, ומאוד מכובדת, של מדען אחר. אין אדם בדורנו שיכול להשתוות אליו בסינטזות אלגנטיות וכל כך מסובכות של חמרי טבע. הוא פיתח מיגוון מתודולוגיות סינטטיות שהיום רבים המשתמשים בהם. הסינטזות שלו, האמנות שלו, הינה יפה ביותר ללא שום הקבלות המתקרבות אליהן. די אם נזכיר חלק קטן מההישגים של פרופ' ניקולאו על מנת להבין כי הכין תרכובות רבות מאד המשפרות את חיי האדם. 
השפעתו של פרופסור ניקולאו על הכימיה ושטחים הנסמכים עליה הוא לא פחות המדהים. כך, לדוגמא, העיסוק במולקולות סבוכות כמו maitotoxin מהווה את אחת מחזיתות המדע. למרות אזהרות של אנשים רבם, שיעצו לו לא להיכנס לשטח הזה, ניקולאו נכנס ואף ניצח ובהזדמנות זו פתח גם שטחי מחקר וכיוונים חדשים שכימאים מהשורה הראשונה יכולים לצעוד לאורם.

התרומה הגדולה של ניקולאו לא מתחילה ומסתימת רק בפרסומים שלו אלא גם בחינוך ואימון של מאות סטודנטים ופוסטדוקטורנטים שאין ספק שאחדים מהם יהיו מהמובילים בדור הבא. ההשפעה שלו ניכרת גם מעבר לאנשים הקשורים אתו ישירות. מאמרי הסקירה והספרים שהוא כתב ושמעוררים השראה בקרב כימאים בכל העולם הם מכשיר נוסף ויעיל ביותר לקידום המדע של המחר.

 

פרופסור סטיוארט שרייבר מאוניברסיטת הארווארד, ארה"ב.
על עבודתו החלוצית בהבנת האותות הכימיים והסדרי הגנים בגוף החי שהביאו לגילוי חומרים תרפויטיים חדשים ועבור הקידום של הכימיה הביולוגית וקידום הרפואה בעזרת מולקולות אורגניות קטנות יחודיות.

פרופסור סטיוארט שריבר תרם למדעי הכימיה תרומות בעלות חשיבות שאנו עדים להן פעם בדור. כאחד מהכימאים הביולוגים הראשונים, המחקרים שלו הובילו לגילויים מרכזיים המגדירים את כל השטח עד היום. הוא גילה את הפרוטואינים מטיפוס  FKBPהקושרים מולקולות קטנות אך מסובכות, FK506, שסונטזו לראשונה במעבדותיו. מחקר זה שפך אור רב על הקשר בינן לבין גורל הסידן ונגזרותיו בגוף. הגישה הביולוגית והגישה הכימית, השופכת אור על התהליכים הביולוגיים עצמם, היוו יסוד למחקרים רבים שבהם השתמשו במולקולות ה- FK506 וברפאמידין לתהליכים המורידים הן את ההתנגודת הטבעית (עזרה חיונית בהשתלות) והן את התרבות הפקטורים המזיקים בגוף. בהמשך, בחקירתו את המסלולים הביולוגיים של מולקולות קטנות רבות, פרופסור שרייבר החל להבין את המנגנון המדכא את מערכת החיסון, ובכלל זה גילוי של הפרוטאין-קינזה mTOR , המווסת את גידול התא, את יכולת שרידותו ועוד מספר תכונות. גילויים אלה חושפים אותות מאד בסיסיים של תאים רבים בעת מחלות שונות, גילוי שנחשב בזמנו לאתגר מאד רציני.

מחקרו של פרופ' שריבר חשף גם מספר מעכבים סלקטיביים כגון היסטון דאצטילז בעזרת המולקולה הקטנה טרפוקסין. גילויים אלו (יחד עם דוד אליס ב-1996) שינו את תפיסותנו וקידמו את הפיתוח של תרופות שמכוונות לטיפול בגנים שונים. התקדמות מדעית זו הוכחה כבסיסית וחיונית בדרך לעיכוב תהליכי מחלות, ומספר תרופות פוטנציאליות בנושא זה נמצאות היום בניסיונות קליניים. פרופ' שריבר פיתח סינטזות שבשלוש השנים האחרונות היו הבסיס לגילוי עשרות פעילויות ריפוי שונות של מולקולות, שאחרת לא היו שמים לב אליהן.